אומרים ש…

כבר לא צריך "צלבים" כדי לסגור קובץ גרפי לדפוס. כיום, רוב בתי הדפוס כבר אינם זקוקים לסימון "צלבים" כדי להדפיס קבצים. אז איך מכינים קובץ לדפוס בצורה מתאימה, כדי למנוע טעויות בחיתוך ובכלל?

ראשית, יש לפתוח קובץ בפוטושופ או באילוסטרייטור (או בכל תוכנה גרפית אחרת) בפורמט של צבעי דפוס CMYK (בשונה מ- RGB שהם צבעי מסך ומתאימים לפורמטים של באנרים לאינטרנט).

הרזולוציה המתאימה היא רזולוציה של 300 DPI לאינטש (שימו לב שזה לא ל"סנטימטר", שכן אז סתם יהיה לכם קובץ כבד פי 2.5 בערך).

רוב בתי הדפוס מצרפים מספר עבודות יחד ומדפיסים אותן במשותף על גליון או חצי גליון. בכך הם מאפשרים לעצמם לחסוך בעלויות באופן ניכר, מה שמאפשר הדפסת כרטיסי ביקור במחירים זולים, כמו גם הדפסת פליירים בזול ביחס למה שהיה לפני התפתחות שיטת שילוב העבודות. החיסרון בשיטה זו, היא שיכולה להיות סטיה מסויימת של מספר אחוזים בגוונים, אבל לרוב זה ממש אינו מורגש ויתרון המחיר הנמוך באופן דרמטי ממצב של הדפסה של עבודה בודדת, מטה את הכף באופן חד משמעי לטובת שיטה זו.

עקב הפסד חומר בתהליך החיתוך, יש בתי דפוס שיעדיפו לקבל את הקובץ במידות עם תוספת של 1 מ"מ מכל צד, לדובמא – כרטיסי ביקור במידות 5X9 ס"מ, יוגשו בקובץ 5.2X9.2 ס"מ. יתרת הגודל תוסר בחיתוך.

על מנת להימנע ממצב בו בחיתוך שיכול לעיתים לסטות מילימטר אחד עד שניים מקו החיתוך המתוכנן יש להשאיר מרחק של 4 – 5 מ"מ בין קו השוליים של כרטיסי הביקור או הפליירים שלנו, לבין האלמטים הגרפיים שאיננו מעוניינים שיחתכו בטעות (בכל זאת, מדובר בגורם אנושי שעובד על מכונת החיתוך, משוכללת ככל שתהיה, ומחליט היכן לחתוך) מרחק זה נקרא "בליד". בעצם מכינים כרטיס ביקור או פלייר שבו הרקע פרוס על פני כל שטח ההדפסה המתוכנן, בעוד שהכיתוב, לוגו וכו. שאיננו מעוניינים שיחתכו בטעות, נמצאים במלבן פנימי, המרוחק 4 מ"מ מהקצוות (לפחות).

הקובץ המוכן שנשלח לבית הדפוס, רצוי שיהיה בפורמט PDF "שטוח". החשיבות ב"השטחת" השכבות נובעת מהעובדה שבמצב של שכבות "פתוחות" יכול להיווצר מצב של שינוי לא מתוכנן כשהקבצים נפתחים בבית הדפוס. משהו שממש לא היינו מעוניינים שיקרה…

אם סגרתם קובץ לפי הכללים, הגדלתם את סיכוייכם לקבל עבודה מוצלחת.

בהצלחה.

מוגש על ידי בר עיצובים והפקות דפוס. טל. 052-2450361